מפרש על תמיד כ״ח

1 ורשות היה לו לשרוף את כסותו והם אומרים מה קול בעזרה אומרים זה לזה בן לוי לוקה - ובשביל כך הוא צועק ונשמע קולו בכאן:

2 ק"ו על אונס שינה עושין דין - דשינה זו היא אונס שאין אדם יכול לעמוד את עצמו שלא לישן משבאה לו שינה לעינו:

3 שלא על אונס שינה - דבר שעושין במתכוין:

4 איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם - הרבה דברים צריך לו לאדם לבחור אלא הכי קאמר איזוהי דרך אחת מדרכים הישרים שיבור לו האדם:

5 אהוב את התוכחות - לאהוב את התוכחות:

6 עשותה - כמו לעשות:

7 שנאמר ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב - אדם שמקבל תוכחה ינעם ונחת רוח באה לעולם:

8 עליהם תבא ברכת טוב - טובה וברכה באה לעולם כשטובה באה לעולם רעה מסתלקת מן העולם:

9 ויש אומרים יחזיק באמונה יתירה - ישא ויתן עם בני אדם באמונה ולא יאנה את הבריות:

10 זוכה לחלקו של מקום - למחיצתו כלומר בתוך מחיצתו שכן נאמר מוכיח אדם הרי הוא אחרי כלומר עמי:

11 מתני' נטל את המפתח - מתחת הטבלא של שיש ולא היה פותח שערי עזרה עד שיעלה עמוד השחר אלא נוטל את המפתח ופותח את הפשפש פתח קטן שהיה בשער הך סתמא ר' יהודה דמדות דאמר פתח קטן היה לו שבו נכנסין לבלוש את העזרה:

12 נכנס מבית המוקד לעזרה - דרך בית המוקד:

13 נכנסו אחריו כהנים ושתי אבוקות של אור בידן - נחלקו מאותן כהנים שתי כיתות מהם היו יורדים דרך צפון שבית המוקד היה בצפון:

14 אלו הולכין באכסדרה - כל סביב העזרה מארבע רוחותיה עשו אכסדראות על גבי עמודים לעמוד תחתיהן ולהצניע כלים ובגמ' פריך ומי הוי אכסדראות בעזרה דס"ד דאותו בנין של עץ היה לכך היה מקשי:

15 אלו הולכים - תחת אכסדראות של העזרה בצד מזרח ואלו דרך מערב עד שהגיעו למזרח אצל חביריהם למקום עושה חביתים דלשכת עושה חביתים הוה בעזרה כדאמר במנחות דף צו. דלישתן ועריכתן צריך לעשות בפנים ובמזרח היתה כדתנן במסכת מדות דף לד.:

16 הגיעו אלו ואלו אמרו שלום הכל שלום - לא חסרנו דבר:

17 שלום כפל לשון:

18 העמידו - מאותן כהנים עושי חביתים לעשות חביתים להחם חמין לרבוכה:

19 מי שזכה לתרום את המזבח תוא יתרום את המזבח - וכיצד סדר עשייתן אומר לו הזהר שלא תגע בכלי שאף ע"פ שהוא יודע בדבר צריך להזהירו שהוא יהא הולך יחיד ושמא ישכח ויגע ומתוך שמזהירין אותו הוא נזהר:

20 עד שיקדש ידיו ורגליו מן הכיור - דלינה פוסלת מן קידוש ידים ורגלים וצריך לחזור ולקדש:

21 והרי המחתה - כל זה היה אומר לו הרי המחתה נתונה בזוית בין הכבש למזבח למערבו של כבש כלומר באלכסון היא נתונה ממוצעת בין כבש למזבח בזוית הכבש היא נתונה אצל מקום שכלה הכבש דהיינו בין הכבש ולמזבח:

22 ואיו אדם נכנס עמו - שבין אולם למזבח אין אדם יכול ליכנס בהן אלא בשעת עבודה וכי היכי דאדם אסור ליכנס בין אולם למזבח הכי הוא דאסור ליכנס בין אולם לכבש דכבש הוא כמזבח לכל דבר:

23 ולא נר בידו - לפי שהולך יחידי:

24 אלא מהלך לאור המערכה ולא היו רואין אותו - לפי שהי' מצד אחר של כבש במזרחו דהא גובה הכבש שהוא גובה הרבה אמות היה מפסיק:

25 ולא שומעין את קולו - מפני שר"ל עד שהיו שומעין את הקול וכו' תני ולא היו שומעין את קולו:

26 עד שהיו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור - לגלגל שכבר שקעוהו מבערב כדי שלא יפסלו מימיו והשתא מעלהו כדי לקדש בו וכשמעלהו נשמע קול העץ דמי כיור נפסלין בשקיעת החמה ואיכא למ"ד בזבחים דף כא: דעכשיו משקען והתם מפרש שפיר:

27 והן אומרין הגיע עת - לקדש קידש ידיו ורגליו מן הכיור ומפרש בזבחים דף יט: כיצד הוא מקדש מניח ידו הימנית ע"ג רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית ושופך מים ומקדש:

28 נטל מחתה של כסף ועלה לראש המזבח - דרך מזרחו של כבש באמה של כבש הסמוכות לצד מזרח הכבש ארכו שלשים ושתים ורחבו ט"ז והוא היה באמצע המזבח נמצא משך המזבח מצד מזרח חוץ לכבש שמונה אמות ומצד מערב חוץ לכבש ח' אמות שהרי המזבח ל"ב אמות:

29 ופינה את הגחלים אילך ואילך וחתה מן המאוכלות הפנימיות - מאותן גחלים שנתאכלו ונעשו גחלים דקים דהוו דשן דאשר תאכל האש כתיב. הכי גרסינן מן המאוכלות הפנימיות אבל גבי גחלי יום הכיפורים לא גרסינן מאוכלות אלא הכי גרסינן חתה וירד דהתם בעינן גחלים גמורים והכא בעינן דשן והא דבעינן הכא מאוכלות משום דנעשו דשן בעינן:

30 וירד - ממזרחו של כבש דרץ. כשבא אל המזבח בה ישוב:

31 הגיע לרצפה - למקום שכלה הכבש:

32 הפך פניו לצפון - כלומר לא היה מהלך כדרכו דרך מזרח ויוצא חוץ לעזרה אלא הופך פניו לצפון העזרה דהיינו דרום המזבח:

33 והולך במזרחו של כבש - אצל הכבש בקרקע עזרה סמוך לכבש והלך כעשרה אמות בקרקע עזרה מן רגל הכבש ועדיין רחוק הוא מקום הדשן מן המזבח כ' אמות דשלשים אמות היה הכבש תופס בקרקע עזרה והלך כעשר אמות מן הכבש ועדיין רחוק הוא מן המזבח עשרים אליבא דמ"ד לא היה לה יסוד למזבח כלל וקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד ופליגי בה בזבחים דף נד. יש אומרים לא היה להם יסוד ליתן דמים על אותו יסוד אבל יסוד היה למזבח ואליביה היה הכבש תופס בקרקע עזרה ל' והא דתנן הכבש שלשים ושתים שהיה מתפשט עדיין ב' אמות למעלה על אמה יסוד ועל אמה סובב הרי שלשים ושתים ואיכא למ"ד לא היה לו יסוד כלל ואליביה תופס הכבש בקרקע עוד שלשים ואחת ומתפשט עדיין אמה אחת על הסובב הרי בין הכל ל"ב:

34 צבר הגחלים ע"ג הרצפה רחוק מן הכבש ג' טפחים - צבר דכתיב ושמו ואמרינן ושמו שלא יפזר וא"ת הא בעינן ושמו אצל המזבח ונהי דכבש כמזבח לכל מילי מ"מ היה לנו לקרבו אצל המזבח ועדיין הוא רחוק מן המזבח עשרים אמות אמר לי רבי דמוהשליך דכתיב במוראה ונוצה דייקינן דכתיב במוראה ונוצה ויקרא א׳:ט״ז והשליך אותה אצל המזבח קדמה וקים להו לרבנן דלא מיקרי השלכה פחות מעשרים אמות ושיעור ח' אמות רוחב דעולת העוף היא נעשית על קרן דרומית מזרחית הילכך מניח את הדשן רחוק מן המזבח עשרים אמות מקום שנותנין שם מוראה ונוצה ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה וכל אלו נבלעים במקומן אבל תרומת הדשן נ"ל דלא היתה נבלעת מדאמרינן ביומא דף כא. עשרה נסים נעשו לאבותינו כו' ופרכינן ותו ליכא והאמר אביי מוראת העוף ודישון מזבח הפנימי ודישון המנורה נבלעין במקומן ואם איתא דתרומת הדשן כמו כן נבלעת ה"ל לאחשובה ואמרינן בכריתות דף ו. ושמו מלמד שטעונין גניזה דאסור ליהנות מתרומת הדשן:

35 גמ' ומי הוו אכסדראות בעזרה - השתא קא סלקא דעתך אכסדראות של עץ היו ולכך פריך ומי הוו אכסדראות כו' בעזרה:

36 אמר רב חסדא באכסדראות של בנין - עמודים של אבן היו בעזרה סביב חומת העזרה ועל העמודים נתונים כמין תקראות:

37 למימרא דחביתים הוו קדמי - מדקתני לעשות חביתים מכלל דהשתא הוו מקטרי להו על גבי המזבח:

38 והתניא מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד - דבר הקובעו גבי מזבח לא יקדום לתמיד של שחר הקרב כמו כן על גבי המזבח כו':

39 להחם חמין לרביכה - דמותר להחם חמין לעסוק בה וכשמגיע זמן הקטרתם לאחר שיקריבו אברי תמיד יקטיר כמו כן את החביתים:

40 מתני' ראוהו אחיו שירד - אסדרא דלעיל קאי לאחר שתרם את הדשן וירד מן הכבש אז נתקרב אצלם אצל רוח שהם עומדים:

41 מיד יצו אחריו וקדשו ידיהם ורגליהם מן הכיור - הואיל ורצו לקדש ידיהם ורגליהם כמו כן לצורך עבודה רשאים ללכת בין אולם ולמזבח:

42 נטלו את המגרפות - יעים להסיר את הדשן ולפנותו לתפוח:

43 את הצינורות - מזלגות להסיר את האברים:

44 ועלו לראש המזבח - וקודם תרומת הדשן לא היו יכולים לעשות לפי שצריך להרים תרומת הדשן קודם שיפנו את הדשן לתפוח:

45 סולקין אותן לצידי מזבח - כמו מסלקין לצידי מזבח:

46 סודרן בכבש - כדי שלא יפסלו בלינה שאין יכולין להקטירן עד לאחר שיקטירו אברי תמיד ואם לא סודרן על המזבח היו נפסלין בלינה ואמרינן בזבחים בפ' המזבח דף פז. דאין לינה במזבח וכבש הרי הוא כמזבח לכל דבר צדי מזבח נראה לרבי מקום שהוא פנוי ואם אין מן הצדדין מחזקין סודרין אותם בסובב או על גבי הכבש ולאחר שיסדרו את המערכות יחזירו את האברים על המערכה ויציתו בה האור:

47 החלו - התחילו לעלות את האפר על גבי התפוח:

48 באמצע מזבח פעמים היה עליו שלש מאות כור:

49 תפוח - צבור האפר שבאמצע המזבח שהיו שורפין אפר על גבי מערכה ומעלין אותם שם וזהו נויו של מזבח והוא נקרא תפוח על שם שהיה עגול כתפוח וחבירו במסכת עבודה זרה דף נה. אף על פי שנוטל בידו ונותן לתפוח צבור הענבים שבתוך הגת קרי תפוח וכשהיה רבה כל כך שלא היו יכולין לסדר המערכות כדאמרינן לקמן וראשי גיזרין הפנימיות נוגעים בתפוח היו מוציאין אותם לחוץ כדכתיב והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה ויקרא ו׳:ד׳:

50 וברגלים לא היו מדשניו אותו - כמו ודשנו את המזבח במדבר ד לא היו מוציאין אותו חוץ מן המזבח אף על פי שמזיק להם הדשן בסידור המערכה:

51 מפני שהוא נוי למזבח - כשיש עליו דשן הרבה כדאמרן בעלמא פסחים דף סה: שבח הוא לבני אהרן שמהלכין עד ארכובותיהם בדם כך שבח כשיש עליו דשן הרבה ונראה שלא עומד המזבח בטל: